מסיאול ועד איסטנבול: למה סדרות בשפות זרות כבשו את הסלון הישראלי
דרמות קוריאניות, סאגות טורקיות ומותחנים ספרדיים: מה מושך אותנו לסדרות שאינן באנגלית, ואיך מתחילים לצפות בלי ללכת לאיבוד בשפע.
לא מזמן, סדרה זרה פירושה היה כמעט תמיד סדרה אמריקאית או בריטית. היום מספיק להציץ ברשימת הנצפות ביותר בכל שירות סטרימינג כדי לגלות תמונה אחרת לגמרי: דרמה קוריאנית רומנטית, מותחן ספרדי, סאגה משפחתית טורקית ומתח סקנדינבי קודר מתחרים ראש בראש בהפקות ההוליוודיות. הצופה הישראלי, שרגיל ממילא לקרוא כתוביות, אימץ את הגל הזה בקלות יחסית. אבל מה בעצם יש בסדרות האלה שגורם לאנשים לצפות שש עשרה שעות ברצף בסדרה שהם אינם מבינים בה מילה?
מחסום הכתוביות נפל
במדינות רבות בעולם, ובמיוחד בארצות הברית, צופים נרתעו במשך שנים מתוכן שדורש קריאה. שירותי הסטרימינג שינו את זה: הם הציעו את אותה ספרייה לכל העולם, עם כתוביות ודיבוב בעשרות שפות, והאלגוריתם המליץ על סדרה לפי טעם ולא לפי ארץ מוצא. ברגע שכמה להיטים שאינם באנגלית הפכו לתופעה עולמית, המחסום הפסיכולוגי נשבר.
עבור ישראלים המחסום הזה מעולם לא היה גבוה. צופים ותיקים זוכרים היטב את עידן הטלנובלות מדרום אמריקה, שריתקו כאן משפחות שלמות ואף גרמו ללא מעט אנשים ללמוד ספרדית מהמסך. במובן הזה, ההתמכרות הנוכחית לדרמות מקוריאה ומטורקיה אינה מהפכה אלא פרק חדש במסורת ארוכה.
הקסם הקוריאני
הדרמה הקוריאנית בנויה אחרת מהסדרה האמריקאית הטיפוסית. ברוב המקרים מדובר בעונה אחת סגורה, עם התחלה, אמצע וסוף, בלי למתוח את הסיפור לאורך שנים. הפרקים ארוכים, לעתים שעה ויותר, והקצב מאפשר להתעכב על מבטים, על שתיקות ועל התפתחות איטית של קשר.
גם הטון שונה. סדרה אחת יכולה לנוע בין קומדיה רחבה, מלודרמה סוחטת דמעות ומתח בתוך פרק אחד, שילוב שצופה מערבי אינו רגיל אליו. הרומנטיקה מאופקת: נגיעה ביד יכולה להיות שיא רגשי של פרק שלם. מעריצים רבים מציינים שדווקא האיפוק הזה, אחרי שנים של תוכן בוטה, הוא מה שמושך אותם. לכך מצטרפים ערכי הפקה גבוהים, צילום מוקפד, אופנה, אוכל שמצולם באהבה ופסקול שהופך לחלק מהחוויה.
יש לז׳אנר גם מוסכמות משלו, שמעריצים לומדים לזהות ולאהוב: היורש העשיר והקר שמתאהב בגיבורה חרוצה ממשפחה צנועה, משולש רומנטי שבו הצופים מתחלקים למחנות, סוד מהעבר שמתגלה באמצע העונה, וסצנות ארוכות סביב שולחן האוכל. מי שמכיר את הכללים נהנה לראות איך כל סדרה משחקת בהם, שוברת אותם או מתמסרת להם לגמרי.
הסאגות הטורקיות
הסדרות הטורקיות פונות לרגש ממקום אחר. אלה לרוב סאגות ארוכות מאוד, עם פרקים שאורכם המקורי מתקרב לזה של סרט, שעוסקות במשפחה, בכבוד, במעמד ובאהבה בלתי אפשרית. הנופים של איסטנבול והבוספורוס, הבתים המפוארים והמוזיקה הדרמטית יוצרים עולם שקל לשקוע בו.
לקהל הישראלי יש כאן גם קרבה תרבותית. המבנה המשפחתי, מקומם של ההורים והסבים, האוכל, המוזיקה ואפילו חלק מהמילים נשמעים מוכרים לצופים רבים, במיוחד למי שגדל בבית עם שורשים מהאזור. בדומה לטלנובלות של פעם, אלה סדרות שצופים בהן יחד, אמהות ובנות, סבתות ונכדות, ומדברים עליהן למחרת.
הסדרות האלה נמכרות למדינות רבות, מהבלקן ועד אמריקה הלטינית, והפכו לאחד מענפי היצוא התרבותי הבולטים של טורקיה. חלק מהצופים מגיעים אליהן דרך ערוצי הטלוויזיה שמשדרים אותן מדי ערב, וחלק דרך שירותי הסטרימינג, שבהם אפשר לצפות ברצף בלי לחכות לפרק הבא.
אירופה: מתח קר ושוד חם
גם אירופה תרמה את חלקה. המותחנים הסקנדינביים, עם הבלשים המיוסרים, הנופים האפורים והעיסוק בצדדים האפלים של חברה מסודרת לכאורה, יצרו סגנון שלם שזכה לחיקויים בכל העולם. מספרד הגיעו סדרות קצביות ומלאות תפניות, שמשלבות מתח עם רגש גדול ועם דמויות שקל להתאהב בהן. מצרפת, מגרמניה ומאיטליה מגיעות דרמות פשע, מדע בדיוני ותקופה ברמה שאינה נופלת מהמיטב האמריקאי.
המשותף לכולן הוא תחושת המקום. סדרה טובה שאינה באנגלית אינה מנסה לחקות את הוליווד, אלא מספרת סיפור שיכול היה לקרות רק שם. הצופה מקבל, לצד העלילה, הצצה לאופן שבו אנשים חיים, אוכלים, מתווכחים ומתאהבים בתרבות אחרת.
מה זה אומר על הטלוויזיה של היום
הצלחת הסדרות הזרות מלמדת שסיפור טוב חוצה שפות. היא גם פתחה דלת ליצירה ישראלית, שנמכרת ומשודרת בעולם בשפת המקור, ולא רק כפורמט לעיבוד מחדש. כשצופה בברזיל או בפולין מוכן לקרוא כתוביות, גם דרמה בעברית יכולה למצוא קהל.
מן הצד השני, השפע מבלבל. אלפי כותרים ממדינות שונות, עם מוסכמות ז׳אנר לא מוכרות, יכולים להרתיע. מי שמתחיל דרמה קוריאנית ומצפה לקצב של מותחן אמריקאי עלול לנטוש אחרי פרק, ולהחמיץ סדרה שהייתה כובשת אותו בפרק הרביעי.
צפייה שהיא גם חוויה חברתית
חלק גדול מהמשיכה לסדרות האלה נמצא מחוץ למסך. סביב הדרמות הקוריאניות והטורקיות צמחו קהילות מעריצים פעילות מאוד, שמנתחות כל פרק, מתרגמות ראיונות עם שחקנים וחולקות המלצות. צופים רבים מספרים שהסדרה הייתה רק ההתחלה: אחריה באו המוזיקה, המטבח, לימוד השפה ולעתים גם חלום על טיול.
התופעה הזאת אינה ייחודית לישראל, אבל היא מורגשת כאן היטב. קורסים לקוריאנית ולטורקית, מסעדות, חנויות למוצרי טיפוח וערבי צפייה משותפים מעידים על כך שסדרת טלוויזיה יכולה להיות שער לתרבות שלמה. מי שצופה לבדו מול המסך מגלה לא פעם שהוא חלק משיחה גדולה בהרבה.
איך מתחילים
- בחרו ז׳אנר שאתם אוהבים ממילא: מי שנהנה ממתח יתחיל במותחן, ומי שאוהב קומדיה רומנטית ימצא בקוריאה שפע.
- תנו לסדרה שניים־שלושה פרקים. הפרק הראשון מוקדש לעתים קרובות להצגת עולם ודמויות, והקצב מתגבר בהמשך.
- צפו בשפת המקור עם כתוביות ולא בדיבוב. המשחק, הטון וההומור עוברים טוב יותר.
- בדקו מראש את אורך הסדרה. עונה סגורה של שישה עשר פרקים היא התחייבות אחרת מסאגה של מאות שעות.
- היעזרו בקהילות מעריצים ובקבוצות המלצות בעברית, שבהן אפשר למצוא רשימות למתחילים לפי טעם.
לסיכום
הטלוויזיה מעולם לא הייתה גלובלית כל כך. במרחק לחיצה אחת אפשר לבלות ערב בסיאול, באיסטנבול, במדריד או בקופנהגן, ולגלות שהדברים שמרגשים בני אדם דומים מאוד בכל מקום. מי שמוכן לצאת מאזור הנוחות של האנגלית יגלה עולם שלם של סיפורים, ולעתים קרובות גם ירצה ללמוד כמה מילים בשפה חדשה.